ע"א 2568/98

תקציר

במחלוקת משפטית סבוכה טען המבקש כי יש לראות ב"פסק הדין המשלים" מיום 15.12.98 את פסק הדין האמיתי, ולא את פסק הדין הקודם מיום 5.3.98, שעסק בהגדרת הוצאות פיתוח ומנגנונים כספיים אחרים. המבקש טען כי פסק הדין מחודש מרץ לא חתם את המחלוקת, שכן נמשכו הדיונים על פרטים מרכזיים. לעומת זאת, המשיב טען כי המבקש עצמו התייחס לפסק הדין בחודש מרץ כסופי, תוך שהוא מפנה אליו בטיעונים הבאים, והצביע על השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה. בית המשפט עמד על הניואנסים שבהבחנה בין החלטה לבין "פסק דין חלקי" והדגיש כי מהות צריכה לגבור על כותרות פרוצדורליות. נבחנו תקדימים של בית המשפט העליון, תוך השוואה בין תרחישים שבהם פסקי הדין התוו מנגנונים לחישובים עתידיים במקום להכריע בסכומים כספיים ספציפיים. בית המשפט הכריע לטובת ראיית פסק הדין מיום 5.3.98 כפסק דין, והתיר את המשך הערעור. היא הכירה בחשיבות של אי שלילת זכות ערעור מבעל דין באמצעות סיווגים טכניים. יתר על כן, גם אם ההחלטה ממארס הוגדרה כ"החלטה אחרת", מנגנוני הערעור נותרו בעינם. בסופו של דבר התיר בית המשפט את תיקון הערעור ודחה כל בקשה לדחותו, תוך שהוא מחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.