רע"א 6072/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותה של תוכנית החיסכון לרכישת דירה של משרד השיכון, שהוקמה בשנת 1963, שמטרתה לסייע לדיירים לחסוך לרכישת דירה. התוכנית הציעה חוזים אחידים בתנאים שקבע המשרד, לרבות ריביות והפרשי הצמדה. מועמדים 2 ו-3, שהצטרפו לתכנית בשנת 1974, השלימו את תקופת החיסכון המרבית אך קיבלו תשלומים על בסיס הקרן הנומינלית בלבד ולא על בסיס הקרן המשוערת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. משלא היו מרוצים, הם תבעו את המדינה, ובית משפט השלום פסק לטובתם, ופירש את התוכנית כבעלת ערך כלכלי. עם זאת, בית המשפט המחוזי ערער והפך את ההחלטה. בית המשפט העליון, שפירש את תנאי התוכנית תוך התחשבות במטרה הכלכלית המשותפת של הצדדים ובשינויים בשיעור האינפלציה, קבע כי יש לחשב את הריבית על בסיס הקרן המשוערת. אופייה של התוכנית כחוזה אחיד שנוסח על ידי המדינה, יחד עם שינויים משמעותיים בכוח הקנייה של הכסף מאז הקמתה, השפיעו על פרשנות זו. בית המשפט הדגיש גם את חובת תום הלב של המדינה ואת היעדר ההנמקה הכלכלית של התכנית כאשר הצטרפו אליה המבקשים. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, החזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום והורה למדינה לשלם למבקשים הוצאות משפט.