ת"א 60749-10-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בבאר שבע בת"א 60749-10-25 החלטה זו של בית משפט השלום בבאר שבע, בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם, עוסקת בבקשה לביטול צו סילוק יד ופינוי ממקרקעי ציבור, שהוצא על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שעולים מההחלטה, תוך התבססות על הנתונים שהוצגו בתיק. **1. הרקע המשפטי והעובדתי:** * **המסגרת החוקית:** ההחלטה מבוססת על חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981, המעניק לרשות מקרקעי ישראל סמכויות נרחבות לפינוי פולשים ממקרקעי ציבור. סמכות זו נועדה להגן על אדמות המדינה מפני תפיסה שלא כדין. * **הצו המשפטי:** צו סילוק יד מס' 9022 הוצא ביום 03.09.25 כנגד התובעים (מחמד אבו אלמסק ופאיז סעדיין) על ידי רמ"י. התביעה הנוכחית הוגשה לביטול צו זה. * **סעד זמני:** ביום 29.10.25 ניתן צו ארעי, במעמד צד אחד, לעיכוב ביצוע הצו, בכפוף להפקדה כספית וערבויות. לאחר מכן, התקיים דיון במעמד שני הצדדים, ולאחריו הוגשו סיכומים. **2. העובדות שהוכחו:** * **בעלות המדינה:** המקרקעין מושא הצו (גוש 100112 חלקה 19 במישור רותם) הינם בבעלות המדינה. * **גילוי הפלישה:** ביום 25.06.25 זיהה פקח מטעם רמ"י פלישה חדשה, שכללה בניית מבנים, אוהלים, מכלאות וקרוואנים. צילומים מהשטח מעידים על נוכחות הריסות קודמות, המרמזות על פינויים קודמים. * **מסירת הצו:** הצו הודבק על אחד האוהלים לאחר שסירבו לקבלו לידיהם, ולאחר מכן הודבק במקום בולט ביום 15.09.25. * **היקף הפלישה:** התובעים טוענים כי מדובר ב-120 נפש, אך השופטת קובעת כי לא הוכח שהמקרקעין משמשים למגורים. * **הליך קודם משמעותי:** ההחלטה מקדישה חלק ניכר לדיון בהליך קודם (ת"א 16553-11-24, פארג' אלסעדיין נ' רמ"י) ופסקי דין קודמים (ת"א 2353/033) שניתנו כנגד משפחת אלסעדיין (האחים של התובעים). בפסקי דין אלו נקבע כי התובעים (או בני משפחתם) אינם מחזיקים בזכות קניינית במקרקעין, ומעמדם הוא לכל היותר "ברי רשות" שניתן לבטל. **3. טענות הצדדים:** * **התובעים:** טענו כי הם יושבים במקרקעין למעלה מ-60 שנה, וכי הצו ניתן בחוסר סבירות, מבלי להתחשב בגורלם של 120 הנפש. הם העלו התנגדויות לגבי הצורך בפינויים וטענו לקיום בלבול במספרי החלקות. הם אף טענו כי התובע 1 לא היה שותף להליכים קודמים, וביקשו להורות על ביטול הצו והגשת תביעה לסילוק יד. * **הנתבעת (רמ"י):** טענה כי הצו הוצא כדין, כי מדובר בפלישה טרייה שהתרחשה לאחר פינויים קודמים, וכי התובעים אינם בעלי זכויות במקרקעין. נטען כי הפלישות חוזרות על עצמן, וכי יש לדחות את התביעה גם בשל חוסר תום לב והתנהלותם של התובעים. בנוסף, הודגש כי המקרקעין דרושים לצורך תכנית לכריית חול במישור רותם. **4. ניתוח משפטי והכרעת בית המשפט:** * **סמכות שיפוט ויריבות:** השופטת קובעת כי אין יריבות בין התובעים לבין הנתבעת 2 (הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב), שכן הצו הוצא על ידי רמ"י מכוח חוק מקרקעי ציבור, ולא מכוח חוקים אחרים בהם מטפלת הנתבעת 2. לכן, בקשת התובעים כנגד הנתבעת 2 נדחית. * **עובדת הפלישה החדשה:** בית המשפט קובע כי הוכח שהאלמנטים שהוצבו במקרקעין הינם חדשים, שהוצבו בסמוך לגילויים על ידי הפקח, ולא היו קיימים בטווח של 36 חודשים קודם לכן. הדבר עולה מתצהירו של הפקח, דו"ח הפינוי מיום 04.06.25, תלונות המשטרה, ותמונות הפלישה המראות הריסות של פינויים קודמים. * **פלישה חוזרת:** בית המשפט מדגיש את הישנותן של הפלישות במקרקעין. כפי שעולה מפסקי דין קודמים, המשפחה פונתה מהמקרקעין מספר פעמים, אך המשיכה לפלוש אליהם מחדש. העובדה שאותו מר פארג' אלסעדיין, שהיה מעורב בהליכים קודמים, נכח בשטח בעת גילוי הפלישה הנוכחית ובעת מסירת הצו, מחזקת את הטענה שמדובר בפלישה חוזרת. * **מעמד התובעים:** בית המשפט מתבסס על פסקי הדין הקודמים, אשר קבעו כי התובעים (או בני משפחתם) אינם בעלי זכויות במקרקעין, ומעמדם הוא לכל היותר "ברי רשות" שניתן לבטל. לפיכך, טענתם לזכות התיישבות או פינוי למקום חלופי אינה מהווה הגנה מפני צו הפינוי. * **מאזן הנוחות:** בית המשפט קובע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת התובעים. * **הנזק לתובעים:** לא הוכח שהמקרקעין משמשים למגורי קבע, וטענות התובע 1 לגבי מגורים היו סותרות ומבלבלות, ולא נתמכו בתמונות. כמו כן, הוכח שמדובר באלמנטים ארעיים (סככות, אוהלים), ולכן הנזק הבלתי הפיך לו טוענים התובעים מוגבל. * **הנזק לנתבעת:** הוכח כי המקרקעין דרושים לצורך תכנית כריית חול חיונית למשק, ושנוכחותם של פולשים מונעת שיווק מגרשים ועלולה להטיל מגבלות כרייה. * **תום לב:** בית המשפט רואה בחומרת הפלישות החוזרות ובשימוש לכאורה לרעה בהליכים משפטיים (טענת התובעים ל-60 שנות ישיבה, כאשר העובדות מעידות על פלישות חדשות), משום חוסר תום לב המצדיק דחיית הבקשה. * **הליך התביעה:** למרות שהתובעים טענו לחוסר זכות טיעון, בית המשפט קבע כי הם פנו לרמ"י רק ביום 26.10.25, למרות שההתראה נמסרה ב-25.06.25. התביעה הוגשה יומיים לאחר מכן, טרם ניתנה תשובה לפנייתם. **5. חידושים ודגשים משפטיים:** * **חוסר הרלוונטיות של טענות יישוב מחדש:** ההחלטה מדגישה כי במסגרת תביעה לביטול צו סילוק יד מכוח חוק מקרקעי ציבור, טענות בדבר הצורך ביישוב מחדש אינן רלוונטיות. תפקידו של בית המשפט הוא להכריע בשאלת החזקה החוקית במקרקעין, ולא לדון בפתרונות רווחה או התיישבות. * **סדר עדיפויות של שיקולי מאזן הנוחות:** במקרים של פלישות חוזרות ונשנות, ובפרט כאשר מדובר באלמנטים ארעיים, בית המשפט נוטה להעניק משקל רב יותר לאינטרס הציבורי (שמירה על מקרקעי ציבור, כריית חול) ולשיקולי תום לב, על פני הנזק הנתפס כקל יחסית לתובעים. * **הבסיס העובדתי המכריע:** בית המשפט מדגיש את חשיבות התיעוד העובדתי, כגון צילומים, דוחות פיקוח, תלונות למשטרה, וקביעות בהליכים קודמים. תיעוד זה שימש בסיס מוצק לקביעת בית המשפט כי מדובר בפלישות חדשות וחוזרות. * **השלכות של הליכים קודמים:** ההחלטה מדגימה כיצד קביעות עובדתיות והלכתיות בהליכים קודמים, לרבות בבית המשפט העליון, מהווים בסיס משמעותי להכרעה בהליכים מאוחרים יותר, גם כאשר מדובר לכאורה בפלישה חדשה. העובדה שהתובעים הם קרובי משפחה של נתבעים בהליכים קודמים, ומעורבותם בשטח, מעלה תמיהות לגבי תום לבם. **6. סיום ההליך:** * **ביטול הצו הארעי:** הצו הארעי שניתן לעיכוב ביצוע בוטל. * **פינוי המקרקעין:** התובעים חויבו לפנות את המקרקעין תוך 60 יום. * **הוצאות:** התובעים חויבו בתשלום הוצאות משפט לנתבעת 1. * **המשך ההליך:** נקבע דיון להמשך הליך, לבירור טענות נוספות, אם יהיו. **סיכום:** החלטה זו מהווה דוגמה ליישום קפדני של הוראות חוק מקרקעי ציבור, תוך התמודדות עם מקרים של פלישות חוזרות ונשנות. בית המשפט שם דגש על הצורך בהגנה על מקרקעי ציבור, על חשיבות הוכחות עובדתיות מוצקות, ועל ההשלכות של חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים משפטיים. המקרקעין הנדונים, שנמצאים במישור רותם, זוכים להגנה מיוחדת בשל חשיבותם לכריית חול, וההחלטה משקפת את האינטרס הציבורי בכך.