רע"ב 2547/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בדבר שחרור מוקדם ממאסר. המבקש, שהורשע בשורה של עבירות, בהן סחר בבני אדם ועיסוק בזנות, ביקש שחרור מוקדם לאחר שריצה שני שלישים מעונשו. ועדת השחרורים ובית המשפט לעניינים מנהליים דחו שניהם את בקשת המבקש לשחרור מוקדם, בנימוק של חומרת העבירות, הסיכון לשלום הציבור והיעדר חפיפה בין משך תכנית השיקום המוצעת לבין תקופת השליש הנדרשת. המבקש ערער על החלטות אלה, בטענה כי בתי המשפט טעו בנימוקיהם והיה מקום לשחררם. עם זאת, השופטת החליטה שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור, שכן המקרה לא עורר שאלה משפטית מעבר למחלוקת בין הצדדים. במקום זאת, הציע השופט דיון חוזר בוועדת השחרורים בתחילת ספטמבר 2009, שתשקול את כל הנסיבות ותוכנית שיקום מעודכנת. החלטה זו התקבלה לאור חילוקי הדעות בפסקי הדין הקודמים ונכונות המדינה להשתתף בדיון חוזר. השופטת הדגישה כי דיון חוזר זה אינו מהווה זכות והוא מותנה בכך שוועדת השחרורים תבחן את שינוי הנסיבות. בפסק הדין נקבע כי בקשת רשות הערעור נדחתה, והעניין הועבר לוועדת השחרורים לדיון נוסף במועד מוקדם מהמותר בתחילה.