ת"צ 22364-07-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד גבייה רטרואקטיבית של תשלומי ארנונה על ידי העירייה. על פי פסק הדין, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות של דין או עובדה בין חברי הקבוצה יוכרעו לטובתם, דבר המהווה תנאי מוקדם להגשת תובענה ייצוגית. השאלה המרכזית היא האם החלטת העירייה לחייב את משלמי המסים בדיעבד בגין ההפרשים בארנונה שנבעו מביטול הנחה על שטחי מרתף בווילות הייתה סבירה. השופט קבע כי התנהלות העירייה הייתה חוקית וסבירה. ראשית, השופט ציין כי גבייה רטרואקטיבית של ארנונה לתקופה של שנה וחצי מוצדקת בשל האינטרס הציבורי בשוויון בנטל המס, שלטון החוק וגביית המסים בפועל. שנית, השופט מצא כי העירייה הפעילה באופן סביר את שיקול דעתה בהחלטתה לגבות תשלום רטרואקטיבי. השופט קיבל את גרסת העירייה על השתלשלות האירועים שהובילה לחיוב הרטרואקטיבי, שכללה פנייה לאישור השרים, יידוע נישומים ויישום התיקון לפקודת הארנונה. השופט הדגיש כי העירייה פעלה בהתאם לחוק וסיפקה הסברים אמיתיים לגבייה הרטרואקטיבית. בנוסף, דחה השופט את הטענה כי העירייה יוצרת אפליה בין קבוצות שונות של נישומים וקיבל את הרציונל של העירייה להבחנה. משכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והתביעה האישית נדחו, והמבקש חויב בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורך דין.