עת"מ 21892-06-18

תקציר

העותרת מערערת על הזוכה במכרז להתקנת מכשירי תצוגה עבור רכבת ישראל. העותרת טוענת כי הזוכה במכרז, חברת מדיה, לא עמדה בתנאי הסף והחובה הנדרשים במסמכי המכרז. בית המשפט פותח ומציין כי התערבותו בהחלטות מכרז מוגבלת בהיקפה, והיא תבטל רק החלטה החורגת באופן משמעותי מקריטריון הסבירות. לאחר מכן היא מתייחסת לטענת העותרת כי כל תנאי המסווג כ"חובה" במכרז צריך להיחשב כתנאי סף. בית המשפט מוצא כי לשון המכרז עצמה תומכת בהבחנה בין שני סוגי תנאים אלה. יתר על כן, עצם העובדה שעורך המכרז בחר לכלול סעיף נפרד על תנאי סף מלמדת שלא כל תנאי חובה הוא גם תנאי סף. עוד מציין בית המשפט כי ככלל, מכרזים בעלי דרישות מקצועיות או טכנולוגיות מחייבים לכבד את שיקול דעתו של עורך המכרז. בנוסף, כאשר קיימת עמימות באשר לפרשנות תנאי הסף, על בית המשפט לאמץ פרשנות המקלה כלפי המציעים. לגופו של עניין, בית המשפט מוצא כי טענות העותרת בדבר אי עמידתה של חברת התקשורת בתנאי הסף אינן מבוססות ונותרו ברמה של טענות גרידא. העותרת לא הביאה כל ראיה ממשית לתמיכה בטענותיה, וגם הצעתה שלה עצמה לא עמדה בחלק מהתנאים שלטענתה חברת התקשורת לא עמדה בהם. באשר לתנאים המחייבים, בית המשפט כבר קבע כי לא את כולם יש לקיים בעת הגשת ההצעה. מכל מקום, בית המשפט בוחן כל אחת מטענות העותר בדבר אי עמידה בתנאי החובה ומוצא אותן חסרות שחר. הסבריה של חברת התקשורת בסוגיה זו, אשר לא זכו לערעור מקצועי מצד העותר, לצד הקביעה כי לא כל התנאים המחייבים צריכים להתקיים במקביל להגשת ההצעה, מביאים את בית המשפט לדחות טענות אלה. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי לא יתערב בהפעלת שיקול הדעת של הרכבת בנוגע לחריגות קלות מהתנאים שנקבעו במכרז. לבסוף, לאחר שמצא כי חברת המדיה עמדה בתנאים הנדרשים במכרז, בית המשפט אינו רואה עילה להתערב בהליך קבלת ההחלטות של ועדת המכרזים ולקבוע כי נעדרו בה הנמקות מספקות. לפיכך העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.