ע"ע 20957-05-11

תקציר

פסק הדין דן בדחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש עובד נגד מעסיקו לשעבר. העובד טען למספר מקרים של הפרות של דיני העבודה, בהם אי תשלום דמי חגים, אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אי הכרה בוותק וניכויי שכר שלא כדין. בית הדין בחן את טענותיו וראיותיו של העובד, ומצא כי קמה לו עילת תביעה אישית בגין דמי חגים והפרשות לפנסיה. עם זאת, העובד לא סיפק ראיות מספיקות כדי להוכיח כי נושאים אלה השפיעו על עובדים אחרים, מה שמקשה על הגדרת קבוצה מגובשת לתביעה ייצוגית. יתר על כן, אופי התביעות דרש בחינה פרטנית של נסיבותיו של כל עובד, מה שהופך תובענה ייצוגית לשיטה לא יעילה ולא הוגנת לפתרון הסכסוך. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות הפעולה בתום לב ועריכת בירורים מקדימים טרם הגשת תביעה ייצוגית. במקרה זה, אי יצירת קשר מוקדם של העובד עם המעסיק נתפסה כפגם, המעיד על חוסר תום לב. עוד ציין בית הדין כי הסכומים הנתבעים בתביעה אינם זניחים וכי עובדים נוהגים להגיש תביעות אישיות בגין סכומים אלה ללא צורך בתובענה ייצוגית. בסופו של דבר, הערעור לאישור התובענה הייצוגית נדחה. העובד חויב לשלם הוצאות בסך 8,000 ₪, ואילו עורך דינו יישא בהוצאות המשיב, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום. השופטים הסכימו פה אחד עם צו הפיטורים וההוצאות, אך היו להם דעות שונות לגבי היבטים מסוימים של פסק הדין, בפרט לגבי דרישת קשר מוקדם עם המעסיק ומשמעות סכומי התביעה.