ת"פ 59343-02-15

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע בתיק של נאשם חולה נפש שהואשם בתקיפה. תחילה התייחס השופט לשאלה האם לסיים את ההליכים או לזכות את הנאשם. היא הסבירה כי אם הנאשם לא יוכל לעמוד לדין, ההליכים יופסקו אלא אם כן ניתן יהיה לברר את אשמתו לגופה, מה שיוביל לזיכויו. מאחר שהנאשם בתיק זה לא היה כשיר לעמוד לדין ועורך דינו לא הסכים להודות במעשה המיוחס לו, השופט לא יכול היה לקבוע כי ביצע את המעשה, ולכן יש להפסיק את ההליכים. עם זאת, היו די ראיות לכאורה כדי להורות על אשפוזו של הנאשם לפי חוק טיפול בחולי נפש. באשר לתקופת האשפוז המרבית, קבע השופט כי על בית המשפט לקבוע את תקופת המאסר המרבית שנקבעה לעבירה, ואין לו שיקול דעת לקבוע תקופה קצרה יותר. זאת, משום שתכליתו העיקרית של האשפוז היא טיפול רפואי, ולבית המשפט אין את המומחיות המקצועית להחליט על משך האשפוז. השופט הגיע למסקנה כי יש לאשפז את הנאשם לתקופה מקסימלית שלא תעלה על 20 שנה, והורה למזכירות לערוך צו אשפוז בהתאם.