ע"ע 19734-11-10

תקציר

פסק דין זה סובב סביב קביעת היקף העסקתן של שלוש אחיות, המכונות שריקה, בלה ורייצ'ל, שעבדו במשמרות חלקיות בבתי חולים ממשלתיים. הוויכוח נסב סביב השאלה האם העסקתם חרגה באופן עקבי מההיקף הסטנדרטי, ואם כן, בכמה. בית המשפט קיבל את טענת המדינה כי הפתרון לא צריך להתבסס רק על ממוצעים תקופתיים, העלולים לעוות את התמונה בפועל, אלא להתחשב גם בגורמים אחרים. אלה כללו את הסיבות לחריגה, את מתכונת העבודה של העובדים ואת פער האחוזים הממוצע לאורך זמן. בית הדין מצא כי בשנים 1996-1998 חרגה העסקתה באופן עקבי מההיקף הסטנדרטי בכ-15%, ואילו בשנת 1999 היא הייתה קרובה יותר ל-5%. לפיכך, היקף משרתו של ויסלינג נקבע על 65% לתקופה הקודמת ו-55% לשנת 1999. באשר לבלה, בית המשפט קבע כי ממוצע המשמרות השנתי שלה תאם את הציפיות, והחריגות היו זניחות, וקבע את היקף משרתה על 80% לשנים 1996-2000 ולמחצית הראשונה של 2001. במקרה של רחל, בית המשפט מצא כי היא שובצה באופן עקבי בהיקף החורג מהסטנדרט של תפקידה בין השנים 1996 ל-1999. עם זאת, בשנים 2000 ו-2001 לא הייתה סטייה ממוצעת או תעסוקה קבועה שחרגה מהתקן. בית המשפט קבע את היקף משרתה על 70% לשנת 1996, 60% בשנים 1997 ו-1999, 75% לשנת 1998 ו-55% בשנים 2000 ו-2001. בנוסף, פסק בית המשפט בשתי סוגיות נוספות: תקופת ההתיישנות והשבת חלקו של המעביד בשכר. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין ההתיישנות, ודחה את הערעור הנגדי בנושא ההשבה, בקובעו כי המדינה זכאית לקבל בחזרה את חלקה בקצבת הגמול כדי להימנע מכפל תשלומי פנסיה לעובדים. הערעור שכנגד נדחה, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לתוספות הכרחיות התואמות את פסק הדין. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.