בג"צ 320/80

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוקיותם של צווי גירוש שהוצאו נגד שלושה עותרים (ח"ה קוואסמה, מלחם ותמימי) מבלי שניתנה להם הזדמנות לערער לוועדה מייעצת, כאמור בתקנה 112(8) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בית המשפט בוחן את הנסיבות שהובילו לצווי הגירוש, ומכיר במצב החריג והחירום בעקבות רצח שישה יהודים ששבו מתפילה. דעת הרוב, שניתנה על ידי ממלא מקום הנשיא לנדוי, קובעת כי המשיבים פעלו שלא כדין בכך ששללו מהעותרים את זכותם לערער. עם זאת, בית המשפט נמנע מלבטל את הצווים על הסף, מתוך הכרה בכנות אמונתם של המשיבים בנחיצות פעולה מיידית למען שלום הציבור. תחת זאת, ניתנת לעותרים האפשרות לפנות לוועדה המייעצת, ובלבד שיפנו תחילה לוועדה בכתב. לנדוי מדגיש כי יש לשמור על שלטון החוק, גם בנסיבות חריגות, ועל הרשויות להקפיד על הוראות החוק תוך לחימה באויבים. מסקנתו היא כי המשך תוקפם של צווי הגירוש מותנה במימוש זכות הערעור, ושלילת זכות זו הופכת את הצווים לחסרי תוקף. השופט כהן, אף שהוא מסכים עם דעת הרוב, מציע דעה שונה לגבי חוקיות מעשיהם של המשיבים ומושג ניקיון הכפיים. לטענתו, היעדר הוראה מפורשת המחייבת קיום דיון מוקדם אינו מעיד על חוקיות, אך בתי המשפט קבעו את הדרישה להגינות כלפי האזרחים. כהן טוען כי מצב החירום הצדיק את פעולות המשיבים, לרבות ההטעיה שהופעלה, כדי להבטיח פעולה מיידית למען שלום הציבור. זאת ועוד, כהן מתייחס למושג "ידיים נקיות" וטוען כי התבטאויות העותרים הקוראות לחיסולה של ישראל בכוח, אף שנאמרו לאחר צו הגירוש, מהוות חוסר ניקיון הקשור לנושא העתירה. עם זאת, לאחר שחלף הזמן מאז הגירוש הראשוני, מסכים כהן עם לנדוי כי יש לאפשר לעותרים 1 ו-2 לערער לוועדה המייעצת. מצבו של עותר 3 נחשב מובהק, בשל התבטאויותיו המסיתות. פסק הדין דוחה אפוא את העתירה בעניינם של שלושת העותרים, אך מעניק לעותרים 1 ו-2 הזדמנות לפנות לוועדה בתנאים מוגדרים.