ע"פ 778/14

תקציר

הערעור מערער על חומרת העונש שנגזר על המערער, שנידון לשנת מאסר בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש הליכי משפט. המערער, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, הודה באשמה במסגרת הסדר טיעון. מן העובדות עולה, כי המערער הצטייד בסכין מחשש שהמתלונן אותו עומד לפגוש בדבר פירעון חוב. המערער דקר את המתלונן פעם אחת ונמלט מהמקום, ואף נכנס לקיוסק כדי לבקש מהם להוציא את הסכין. המתלונן סבל מדימום מאסיבי ונזקק לטיפול רפואי. שירות המבחן לנוער לא המליץ על טיפול למערער, וציין את חוסר שיתוף הפעולה שלו, תפיסת עולם נוקשה וסיכון מוגבר לפגיעה חוזרת. בית משפט קמא הרשיע את המערער וגזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, בהתחשב בחומרת העבירה, בגילו של המערער ובעברו הנקי. בית המשפט הדגיש גם את הצורך להרתיע מפני עבירות מסוג זה. המערער טוען כי בית המשפט לא התחשב מספיק בגילו הצעיר ובאפשרות השיקום. עם זאת, המדינה מדגישה את חומרת העבירה ואת חוסר שיתוף הפעולה של המערער עם שירות המבחן. בית המשפט, בדחותו את הערעור, מסכים כי בית משפט קמא ערך איזון בין שיקולים שיקומיים לבין שיקולים אחרים וגזר עונש הולם. גם טענותיו של המערער בדבר נכונותו לעבור שיקום לא היו משכנעות, במיוחד נוכח חוסר שיתוף הפעולה שלו. השופטת א' חיות, השופטת י' עמית והשופט נ' סולברג מסכימים עם דעת הרוב.