רע"א 1609/13

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין קיבוץ לחבר לשעבר בשם אורן גולן בנוגע לחברותו וצריף שנהרס על אדמות הקיבוץ. גולן עזב את הקיבוץ בשנת 1987, ועם שובו בשנת 1998 נדחתה בקשתו להצטרף מחדש. מאוחר יותר עתר הקיבוץ לפינוי גולן, בטענה שהרס צריף ללא רשות. גולן טען כי הצריף קרס בשל רעידות. בית משפט השלום קבע כי גולן מעולם לא חדל להיות חבר וכי יש לפצות את הקיבוץ על ההריסה. שני הצדדים ערערו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הקיבוץ, הורה על פינויו של גולן ודחה את ערעורו. על פסק דין זה מערערים כעת. המבקש (גולן) טוען כי הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על תקנות הקיבוץ, שהוגשו בתום ההליך, שללה ממנו משפט הוגן. עם זאת, השופט מציין כי הגשת התקנות נעשתה בהסכמה וכי הן אינן רלוונטיות להליכים בבית משפט השלום. חשיבותן של התקנות נעוצה בהשפעתן על מעמד החברות בגולן. אף שבדרך כלל יש להביא ראיות בפני בית משפט קמא, קבלתן של התקנות על ידי בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת לאור משמעותן. יתר על כן, התקנות הן משנת 1980, שקדמו לאירועים המדוברים. טענתו של גולן כי הם לא הוצגו קודם לכן בשל חוסר תום לב מצד הקיבוץ אינה משכנעת. השופט מגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מנומקת היטב וכי אין ליתן רשות ערעור במקרה זה, שסובב סביב סכסוך פרטי. בקשת הערעור של גולן נדחית.