ת"פ 212/01

תקציר

הנאשם הואשם בשלוש עבירות: א. סחר בבני אדם במטרה לעסוק בזנות, ב. הבאת אדם לזנות בנסיבות מחמירות וג. סרסרות במעשה זנות. נסיבות המקרה כללו הבאת מתלוננת ממולדובה לישראל ומכירתה לשני נאשמים נוספים כדי שיעבדו בזנות. הנאשמים 1 ו-2 הורשעו ונגזר דינם בדיון קודם, כאשר המחלוקת לגבי נאשם 3 הייתה לגבי זיהויו כמי שביצע את העבירות. בית המשפט מצא מעבר לכל ספק סביר כי נאשם 3 הוא אכן האחראי והרשיע אותו בכל שלושת האישומים. במהלך הדיון בגזר הדין ביקשה התביעה עונש מאסר ממושך, תוך שימת דגש על חומרת העבירות, ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונשו בשל מצבו הבריאותי הרעוע של הנאשם, גילו והאפשרות להצטרף לתיקים לעונש אחד במקרים מקבילים אחרים. בית המשפט הכיר בכוונת המחוקק להילחם בסחר בבני אדם ובצורך להטיל עונש שישקף את חומרת העבירות. הם שקלו את נסיבותיו של הנאשם, לרבות הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות, ואת בחירתו בסחר בבני אדם כדרך חיים. בית המשפט דחה גם את הטענה כי בחירתה של המתלוננת לחזור לזנות מפחיתה מחומרת העבירות, תוך הדגשת אופייה הנצלני של העבירה. בית המשפט גזר על הנאשם 14 שנות מאסר, עם שנתיים על תנאי, שירוצו במקביל לעונשים אחרים שהוא מרצה, ובסך הכל נגזרו עליו 12 שנים, מתוכן 48 ימי מעצר. גזר הדין כלל גם 4 שנות מאסר במצטבר לעונשו הנוכחי, ובית המשפט בחר שלא להטיל עליו קנס כספי. לנאשם נמסר על זכותו לערער לבית המשפט העליון.