בש"פ 2141/17

תקציר

במקרה של בקשה להעברת מקום דיון בתיק תעבורה ת"א 9336-02-16 מבית משפט השלום לתעבורה בחדרה לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים, הוגש נגד המבקש כתב אישום לפי תקנה 83א(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המבקש, המתגורר באזור ירושלים, עתר להעתקת הדיון קרוב יותר לביתו. עם זאת, הוא הבהיר כי אינו מודה במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט דחה את הבקשה להעברת המקום, מתוך עיקרון כללי לפיו בקשות מסוג זה אינן נענות בדרך כלל כאשר המבקש מערער על האישומים. זאת, בעיקר משום שהעתקת המקום תטיל עומס מופרז על עדי התביעה, ובפרט על שוטרים, שיידרשו לנסוע רבות כדי להעיד, ותוביל לבזבוז משאבים ציבוריים. הקביעה מדגישה כי מקום הדיון בתעבורה נותר בדרך כלל מקום ביצוע העבירה, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות שינוי. בהסתמך על מקרים קודמים כגון ע"פ 1793/17 רינגלר נ' מדינת ישראל ורע"פ 7489/16 דהן נ' מדינת ישראל, לא מצא בית המשפט נסיבות חריגות כאלה במקרה זה, שהובילו לדחיית הבקשה. פסק הדין ניתן ביום 9.3.2017.