ת"א 57558-05-15

תקציר

התובעים, תושבי חוץ הבעלים של חלקת קרקע שהוחכרה לנתבעת, ביקשו לפנותה בשל ריבוי הפרות לכאורה של הסכם החכירה. הנאשם הפעיל מסעדה בנכס במשך כארבעה עשורים. ההפרות כללו אי תשלום דמי שכירות וחיובים לעירייה, הפעלת המסעדה ללא ההיתרים הנדרשים ובנייה בלתי חוקית שלא נהרסה כפי שהורו לה. התובעים ירשו את הקרקע מאמם ומדודתם וגילו הפרות אלה לאחר שהפכו לבעלים. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקיבל את טענותיהם כי הנתבעת הפסיקה לצמיתות לשלם דמי שכירות והפרה את ההסכם. טענות הנתבעת כי לא ידעה את מי לשלם וכי התובעים סירבו לקבל את דמי השכירות נדחו, שכן בית המשפט קבע כי הסבריה אינם מספקים והתנהגותה אינה רצויה. עוד קבע בית המשפט כי זכות הקניין של התובעים, זכות יסוד, גוברת על הפרות הנתבע. עם זאת, בית המשפט העניק לנתבעת סעד הוגן, והורה להתנות את הפינוי בכך שהתובעים ישלמו לה פיצויים. זאת, בשל תפוסתה הארוכה – כארבעה עשורים – בגילה, בחשיבותה של המסעדה עבורה ובאיחור של התובעים באכיפת זכויותיהם. הפיצוי נקבע על 25% משווי זכויות הדיירות המוגנת של הנתבע, שעל השמאי הוטל לקבוע. פסק הדין הסופי יפרט את מועד הפינוי, ואת הוצאות המשפט.