רע"א 9002/23

תקציר

במקרה הנדון, הבקשה למתן רשות ערעור נדחתה בסופו של דבר. על פי תקנה 133 לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט יכול לתת פסק דין לבקשת בעל דין, אשר מתמצת רק את מהות ההחלטה ללא הנמקה מפורטת. מנגנון זה נועד לפשט את יישום ההחלטות השיפוטיות תוך התמקדות בהיבטיהן האופרטיביים. עם זאת, במצבים חריגים, הוא עשוי לשמש גם כדי להבהיר או לתקן החלטה. במקרה זה, פסק הדין הקיים משנת 2005 כבר כלל הוראות אופרטיביות ברורות שאינן דורשות בירור נוסף. נראה כי בקשתו של המבקש נבעה מרצון לתת תוקף ולאשר מחדש את פסק הדין משנת 2005 בשל סירובו של רשם המקרקעין לפעול על פיו. בית המשפט מצא כי מטרת מתן פסק הדין לא הייתה לסייע לצורך של המבקש באישור אלא לשקף את היסודות האופרטיביים של החלטה קיימת. לפיכך, דרך הפעולה הראויה למבקש תהיה לערער בנפרד על החלטת רשם המקרקעין, אותה נקט המבקש כבר בהליך מקביל. משכך, לא הייתה הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת פסק הדין, ומשכך נדחתה בקשת רשות הערעור. בשל הנסיבות לא נפסקו הוצאות.