ע"א 2334/04

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים מתאונת עבודה שאירעה למערער, אלי סספורטס, ביום 12.9.95, בעת שעבד אצל המשיב. המערער טען כי המשיב, מעסיקו, התרשל ולא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים לבטיחות עובדיו, דבר שגרם לו נזקים. המשיב טען כי המערער הגזים בהיקף פגיעותיו וכי הייתה רשלנות תורמת מצד המערער. בית משפט קמא פסק לטובת המערער ופסק לו פיצויים בגין נזקיו. שני הצדדים ערערו על החלטת בית משפט קמא במספר נקודות. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם שגה בית המשפט קמא בכך שלא איפשר הגשת ראיות מסוימות על ידי המערער, מהו גובה הפיצויים שנפסקו למערער והאם המערער תרם לפציעתו. השופט שפירא קבע כי היה על בית משפט קמא להתיר את ראיות המערערת, בדמות שני דוחות, והציע להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק למערערת, במיוחד בכל הנוגע לרכיב הפנסיה, סיוע לצד ג' ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, השופט שפירא לא מצא כל טעות בקביעתו של בית משפט קמא בדבר היעדר רשלנות תורמת מצד המערער. השופט שטמר הסכים עם התוצאה הסופית שהציע השופט שפירא, אך חלק על דעתו באשר לקבילות ראיותיו של המערער. השופטת גינת הסכימה עם עמדתו של השופט שטמר. ככלל, פסק בית המשפט לטובת המערער במידה מוגבלת, הגדיל את הפיצוי שנפסק לו והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו.