עת"מ 1065/05

תקציר

העותר, שהתגורר בדירת הדיור הציבורי השכורה של אחיו לאחר מות אחיו, ביקש להיות מוכר כדייר מוגן בעל זכויות חוזיות בנכס. עם זאת, בית המשפט מצא כי אחיה של העותרת הוא דייר חוזי ולא דייר מוגן על פי החוק, שכן בהסכם השכירות צוין במפורש כי חוק הגנת הדייר אינו חל. יתר על כן, העותר עצמו לא היה זכאי לדייר מוגן, לדייר ממשיך או לחסר בית זכאי על פי הדינים הרלוונטיים. למרות שבית המשפט הכיר במצבו הסוציו-אקונומי הקשה של העותר, הוא קבע כי החוק אינו תומך בטענותיו. לפיכך, העתירה להכיר בו כדייר מוגן נדחתה לגופה. בית המשפט דן גם בהיבטים הפרוצדורליים ומצא כי ערעורו של העותר לבית המשפט המחוזי והעתירה המנהלית שבאה בעקבותיו היו כדין. יש לציין כי בית המשפט המליץ למשיבים, על אף שלא היו מחויבים לכך, לשקול נקיטת צעדים מעבר לחוק ולהעניק לעותר דיור מתוך חמלה לנסיבותיו.