ת"פ 29719-04-10

תקציר

הנאשמים, נאשם מס' 1 (עמאר) ונאשם מס' 2 (מחמוד), הורשעו בתקיפת המתלונן, שגרמה למספר פציעות שהצריכו טיפול רפואי. נאשם מס' 2 הואשם בגרימת חבלה חמורה ונאשם מס' 1 בסיוע לתקיפה. בית המשפט שקל את חומרת הפגיעות, את היעדר הרישום הפלילי של הנאשמים ואת המלצות שירות המבחן, שסיפקו תובנות לגבי הרקע והנסיבות האישיות שלהם. בעוד שירות המבחן המליץ על עבודות שירות, השופט סבר כי אין זה ראוי ובמקום זאת הטיל עונשי מאסר אישיים, לצד קנסות כספיים ופיצויים למתלונן. על נאשם 2, שביצע את האלימות הקשה ביותר, נגזרו 28 חודשי מאסר, קנס בסך 1500 ₪ ופיצוי בסך 10,000 ₪. על הנאשם מס' 1 נגזרו עונשים קלים יותר של 14 חודשי מאסר, קנס של 1,000 ₪ ופיצוי של 5,000 ₪ בגין חלקו המופחת בתקיפה. גזרי הדין נועדו לאזן בין הרתעה לגמול, לשקף את אופי העבירה ונסיבותיה, ואת פרטיו הספציפיים של כל נאשם. לשני הנאשמים יש זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות התובעים, הסנגורים והנתבעים עצמם ביום 20.2.2011.