מ"ת 8974-04-23

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי מעצר בגין עבירות תעבורה ראוי רק במקרים חריגים בהם קיים חשש ממשי כי אין אמצעי חלופי שיכול להגן על הציבור מפני הנאשם. על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולשקול את המסוכנות הנשקפת מהנאשם הספציפי. עם זאת, החלטות בית המשפט העליון בעניין זה אינן אחידות. במקרים של נהיגה בזמן פסילה, בית המשפט הראה נכונות להורות על מעצר עד תום ההליכים, במיוחד כאשר התנהגותו של הנאשם מעידה על חוסר כבוד לחוק והיסטוריה של הפרת צווי בית משפט. כלל האצבע הוא שככל שההיסטוריה התעבורתית חמורה יותר והנאשם פחות ציית להחלטות משפטיות קודמות, כך הנאשם נחשב מסוכן יותר, מה שמקטין את יכולתו של בית המשפט לסמוך על כך שיעמוד בתנאי השחרור. במקרה הספציפי הנדון, ההיסטוריה של המשיב חושפת עבירות תעבורה חמורות רבות, לרבות נהיגה בזמן פסילה, סיכון חיי אדם והתחזות לאדם אחר כדי לחמוק מתפיסת המשטרה. עבירות אלה בוצעו בזמן שהמשיב היה נתון למאסר מותנה וממתין לצו עבודות שירות בגין עבירות קודמות דומות. חוסר הכבוד של המשיב לחוק והסכנה שהוא מהווה לציבור, יחד עם ניסיונו האחרון להתחזות לאדם אחר, מצדיקים את מעצרו מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים. החלטה זו מקבלת חיזוק מעברו הפלילי והתעבורתי העשיר של המשיב, הממחיש דפוס התנהגות שלא סביר שישתנה ללא מעצר. למרות שמצבה הבריאותי של אמו של המשיב הוא גורם מקל, הוא אינו עולה על הסיכון הנשקף ממעשיו של הנאשם ומחוסר אמינותו. לפיכך, בית המשפט מורה על מעצרו ללא אפשרות לפיקוח אלקטרוני, נוכח חוסר היכולת לבחון חלופות בשל חוסר אמון בסיסי במשיב.