ת"א 12472-02-16

תקציר

התובע תבע את הנתבעים להחזר כספי השקעה או פיצויים בגין שימוש לרעה בהם. בבעלות הנתבעים מספר חברות דרכן העבירו משקיעים כמו התובע כספים לצורך מסחר במכשירים פיננסיים. התובע טען כי הנתבעים לא החזירו את כספי ההשקעה לאחר שהחברות הפסיקו לפעול עקב שינויים רגולטוריים. הוא טען כי הנתבעים גרמו לו במרמה להשקיע בכך שהבטיחו תשואה מובטחת ללא סיכון ולא חשפו מידע חיוני על הפסקת הפעילות הצפויה של החברות. בנוסף, טען התובע כי הנתבעים ניהלו את כספי ההשקעה באופן כושל, והשתמשו בהם להוצאות אישיות ועסקיות במקום להפריד ביניהם כנדרש בחוק. הנתבעים הכחישו טענות אלה וטענו כי התובע השקיע מרצון, מודע לשינויים הרגולטוריים האפשריים. הם גם טענו כי פעלו כדין והחזירו כספים למשקיעים במידת האפשר. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעים לא פעלו בתום לב. הם נמנעו מלחשוף את השפעת השינויים הרגולטוריים על פעילות החברות, שהיוו תרמית והפרת חובת תום הלב במשא ומתן. יתר על כן, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות והטיל על הנתבעים אחריות אישית לשימוש בלתי ראוי בכספי ההשקעה של התובעת והחזרתם במקום להתחמק מהתחייבויותיהם. החברות והבעלים הנתבע נחשבו כיחידה כלכלית אחת, ומעשיו של הבעלים לא היו חסינים מאחריות אישית. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,750,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 55,000 ₪.