ע"ע 1886-06-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין קודם. בפסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית הדין האזורי בתל אביב, נקבע כי קיימים יחסי עובד-מעביד בין המשיב (מרכיב ומתקן דלתות פנים) לבין המבקש. משכך, היה המשיב זכאי לתשלומים שונים מהמבקשת, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצוי בגין הפרשות שאינן לפנסיה, בסך כולל של למעלה מ-110,000 ₪ בתוספת ריבית. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת (המעסיקה) ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד לסיום הליך הערעור, ולחילופין הציעה להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט. המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק דין, במיוחד כשמדובר בפסק דין כספי. השופט קבע כי המבקש לא הציג סיבה מספקת המצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין. בעוד שהמבקש הציג טיעונים בדבר סיכויי ההצלחה בערעור והקושי הפוטנציאלי בהחזרת הכספים אם הערעור יתקבל, השופט מצא כי המבקש לא הוכיח די הצורך כי לא יוכל להשיב את הכספים אם יזכה בערעור. משכך, דחתה השופטת את הבקשה, אישרה את פסק הדין המקורי והורתה למבקש לשלם את הוצאות הבקשה של המשיב, שנקבעו על סך של 1,500 ₪.