ערר 85166/10

תקציר

ועדת הערר דחתה שני עררים בעניין היטל השבחה על פיסת מקרקעין. בערר הראשון, שהוגש על ידי הוועדה המקומית, נטען כי השמאי המכריע שגה בארבעה מובנים: בקביעת השימוש בשטחי שירות בתכנית מסוימת, בהסתמכות על עסקה שבוטלה מאוחר יותר, בשימוש במודל כלכלי תיאורטי במקום בעסקאות השוואה וביישום שגוי של מודל כלכלי. הוועדה מצאה כי כל אלה הן טענות שמאות, וככאלה אינן מהוות עילה להתערבות, מה גם שהשמאי המכריע ערך הערכה יסודית ומקצועית. יתר על כן, קריאה מדוקדקת של החלטת השמאי העלתה כי טענות הוועדה המקומית אינן נכונות – השמאי לא ביצע את הטעויות הנטענות. בערר השני, שהוגש על ידי הנישום, נטען כי השמאית טעתה בכך שכללה חלקת משנה בחישוב ההשבחה, כי חישבה באופן שגוי את השווי למ"ר, וכי הוועדה המקומית לא יכלה לגבות היטל גבוה ממה שדרשה . הוועדה מצאה שוב כי מדובר בטענות שמאות, וקיבלה את החלטות השמאי כמקצועיות ויסודיות. עוד טען הנישום כי גם אם החלטת השמאי נכונה, הוועדה המקומית אינה יכולה לגבות את ההיטל המוגדל, אך הוועדה קבעה כי החוק הסמיך – ואף חייב – את הוועדה לגבות את ההיטל שקבע השמאי המכריע, כדי להבטיח גביית מס אמיתי. לפיכך נדחו שני הערעורים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.