ע"פ 516/79

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של ארבעה נאשמים שהורשעו בהחזקת סם מסוכן, קשירת קשר לייבא סם מסוכן וייבוא סם מסוכן. ההרשעות התבססו בעיקר על עדותה של עדת המדינה, קולין פורד, שהעידה כי התבקשה על ידי הנאשמים להבריח הרואין מפריז לישראל. בית המשפט העליון דחה את הערעורים על הרשעתם של ברוך בר-זיו, יוסף ריס ושלמה אקלקטשווילי, וקבע כי עדותו של פורד אמינה ונתמכת כדין בראיות אחרות. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, למרות אי סדרים פרוצדורליים מסוימים בנוגע להגשתן וקבילותן של שיחות מוקלטות בין הנאשמים, ושקל טענות בדבר המשקל שיש לתת להודאה של נאשם תחת השפעת סמים. השופטים קבעו כי הסכמת הסנגורים להגשת תמליל שיחה מוקלטת משמעה הסכמה להגשת ההקלטה עצמה, אלא אם נאמר במפורש אחרת. עוד הדגישו כי על השופטים להימנע מקבלת סיוע ממי שאינם צדדים בעת האזנה להקלטות, וכי עדיף לקיים דיונים כאלה בנוכחות כל הצדדים. בית המשפט קבע כי נתון לשיקול דעתם של השופטים לבחון הודאה בטרם יכריעו בקבילותה, וכי הודאתו של משתמש בסמים או של אדם הסובל מתסמיני גמילה קבילה, אם כי המשקל המיוחס לה צריך להתחשב במצבם הנפשי והפיזי. יתר על כן, השופטים הסכימו כי הרשעותיהם וגזרי הדין של הנאשמים היו חוקיים ולא חמורים יתר על המידה, בהתחשב באופי המתוחכם והמסוכן של העבירה. לפיכך נדחו ערעוריהם של ברוך, יוסף ושלמה על הרשעתם וגזר דינם, וערעורו של משה על גזר דינו. לפסק דין זה השלכות על קבילותן ומשקלן של ראיות בתיקים של עבירות סמים והודאות.