רע"א 102/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך חוזי בין חברה ישראלית לעיבוד בשר, המבקשת, לבין חברה צרפתית לשיווק בשר, המשיבה. החוזה כלל סעיף בוררות הקובע כי כל מחלוקת תיושב אך ורק באמצעות בוררות בלונדון, וההסכם יהיה כפוף לחוק האנגלי. משטענו המשיב כי המבקש הפר את החוזה, ביקשו והשיגו צו עיקול במעמד צד אחד על המכונות והציוד של המבקשת בישראל. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המשיב, אך הציב תנאי לפיו הליכי הבוררות יחלו בתוך 60 יום או שהצו יבוטל. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי סמכותו של בית המשפט המקומי אינה מחייבת את הסכמת הצדדים, אך הוא יכול להימנע מהפעלת סמכות זו בנסיבות מסוימות, לרבות קיומה של תניית שיפוט זרה. עם זאת, מאחר שהמשיב ביקש עיקול זמני בלבד בישראל, ונראה היה כי המבקש מתחמק מבוררות, הצדיק בית המשפט את הפעלת שיקול דעתו להיעתר לבקשת המשיב. כמו כן, בית המשפט ציטט סעיפים רלוונטיים בחוק הבוררות ובתקנות סדר הדין האזרחי המסמיכים את בית המשפט להטיל עיקול זמני לפני מינוי בורר או הגשת תביעה, לרבות במקרים שבהם קיימת תניית שיפוט זרה. החלטה זו, טען בית המשפט, אינה פוגעת בסמכותו של הבורר ועולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי הפרטי. לבסוף, פסק הדין התייחס באופן ספציפי לסוגיית העיקולים הזמניים, הבדיל אותם מסעדים אחרים, והדגיש את תפקידם בהבטחת אכיפתם של פסקי בוררות פוטנציאליים. המבקש חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.