עע"מ 5667/14

תקציר

פסק הדין דוחה ערעור בעניין שלילת מעמד פליט בישראל. החלטת בית הדין, המבוססת על פסקי דין קודמים ועל המשפט הבינלאומי, מדגישה את שיקול דעתם הרחב של המשיבים, אלא אם כן הוכח כי היא בלתי סבירה או מפלה. עניינו של המערער אינו עומד בקריטריונים של אמנת הפליטים, במיוחד בהיעדר ראיות לרדיפה המבוססת על חמש העילות של האמנה או חשש מבוסס היטב. המערערת לא ביקשה הגנה בארץ מולדתה או במדינות אחרות בהן ביקרה, ועיכובה בבקשת המקלט מטיל ספק בטענותיה. יתר על כן, אין ראיות משמעותיות לאיומים הנוכחיים או לחוסר היכולת לחיות בבטחה במקום אחר בקולומביה. בית המשפט מציין כי רדיפה בעבר אינה מניחה סיכון עתידי, במיוחד בנסיבות משתנות, כגון מותו של בעלה של המערערת. הבקשה נדחתה על הסף, ובצדק, בשל היעדר הוכחות מספקות לחשש מבוסס, ובקשה מאוחרת יותר לעיון חוזר חסרה מידע חדש ורלוונטי. בית המשפט דוחה את החלת עקרון אי-ההחזרה, שכן לא הוכח איום מהימן. טענותיהם הפרוצדורליות של המערערים הוגדרו כחסרות בסיס, כאשר בית המשפט קבע כי ההחלטות התקבלו על פי הליכים תקינים. באשר לטעמים הומניטריים, המערערים לא מיצו את הסעדים המנהליים בכך שלא הגישו בקשה למעמד כזה או בעילה של שותפות עם אזרח ישראלי. בית המשפט מציע שלא להורות על הוצאות, ומעניק 45 יום למערערים לבקש מעמד מטעמים הומניטריים או שותפות, אם רלוונטי. ההחלטה אושרה על ידי השופטים דנציגר ומזוז, בחתימת השופט סולברג.