ע"א 1495-02-13

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה מערערים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר פסק לרוכשי שתי יחידות דיור פיצוי כספי מהמוכרים, בגין הפסדים ונזקים שנגרמו להם עקב הפרת הסכמי המכר על ידי המוכרים. הטענות העיקריות של המוכרים הן כי היה על הרוכשים לבקש תחילה רשות לפצל סעדים; כי בית משפט השלום חרג מסמכותו כאשר עסק בסוגיית גביית ריבית הפיגורים של המוכרים; כי המוכרים פעלו בתום לב בסירובם לדחות את מועד תשלום התמורה; וכי שגה בית משפט קמא בכך שחייב את המוכרים להשיב את מלוא סכום הריבית שנגבתה מהרוכשים. עוד טוענים המוכרים כי שגה בית המשפט בכך שחייב אותם לשפות את הרוכשים בגין ירידת ערך הדירה והריבית על הלוואת הגישור, וכי יש לדחות את תביעת הרוכש מס' 1 משום שאשתו, שבבעלותה מחצית מהדירה, לא צורפה כתובעת. הרוכשים, מצדם, טוענים בערעורם שכנגד כי המוכרים לא השלימו את בניית יחידת הדיור, בהתאם להתחייבות בהסכם המכר, ולכן יש לפצותם על כך. בית המשפט קבע כי התביעה הנוספת של הרוכשים הוגשה כדין משום שחלק מהעילות קמו רק לאחר שהוגשה התביעה הראשונית לסעד הצהרתי. עוד קבע בית המשפט כי סירובם של המוכרים לדחות את מועד תשלום התמורה והתעקשותם לחייב את הרוכשים בתשלום ריבית מהווים דרישה לקיים הסכם בחוסר תום לב, ולכן הורה למוכרים להשיב לרוכשים את סכום ריבית הפיגורים. עם זאת, על הרוכשים להשיב למוכרים את הפרשי ההצמדה ממועד פירעון התשלום ועד למועד ביצוע התשלום בפועל, ויתרת הריבית תישאר בידי הרוכשים. עוד קבע בית המשפט כי טענת הרוכשים כי המוכרים לא השלימו את בניית יחידת הדיור אינה עניין של מומחיות ואינה דורשת חוות דעת של מומחה, ומצא כי הרוכשים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם. לפיכך, הערעור הנגדי של הרוכשים נדחה על כל הסעיפים. ערעור המוכרים התקבל באופן חלקי, והרוכשים חויבו לשלם למוכרים הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.