הע"ז 49797-10-19

תקציר

מהכרעת הדין עולה כי התביעה עמדה בהצלחה בנטל המוטל עליה להוכיח אשמה מעבר לספק סביר. הנאשמים לא הצליחו לעורר ספק סביר בגרסת התביעה לאירועים. העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת: בבדיקה נמצא עובד זר המועסק בבית הקפה של הנתבעים ללא היתר עבודה תקף, והנתבעים הודו כי העובד הועסק על ידי מפקחיהם, היה לו ביטוח רפואי ושולם לו שכר. טענתם העיקרית של הנתבעים נגעה למעמדו של העובד הזר כמבקש מקלט, ולשימוע שלטענתם מאפשר את העסקתו בישראל. עם זאת, השופט מצא כי טענה זו אינה חלה על עובדות המקרה, שכן בקשת המקלט של העובד טרם הוכרעה, והוא לא החזיק באשרה הנדרשת. עוד טענו הנאשמים כי לא היו מודעים לצורך בהיתרים, אך עדויותיהם וסיכומיהם הודו במודעות לדרישה. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה את יסודות העבירות, לרבות היסוד הנפשי של מודעות, וכי הנאשמים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם כדי להימנע מהרשעה. לפיכך הורשע נאשם 1 בעבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים. נאשם 2, שהודה בבעלות ובאחריות לניהול, הורשע בהפרת אחריותו של נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק, וכן באותן עבירות של נאשם 1.