ע"ע 18301-05-18

תקציר

פסק הדין המדובר הורה לעמותה המעסיקה אנשים עם מוגבלות לשלם לעובדת לשעבר זכויות סוציאליות שונות הנובעות מעבודתה וסיום עבודתה, בסך 59,756 שקלים, וכן שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין. העמותה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, שנדחתה על ידי בית המשפט. ההחלטה התבססה על ההבנה כי זכותה של העובדת לקבל את סכום פסק הדין מיד עם זכייתה בעניינה קודמת, וכי הגשת ערעור אינה מעכבת את הביצוע האמור. זאת, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שבית המשפט לא מצא במקרה זה. המפתח לפסק הדין היה הקביעה כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים דיים, מה גם שהחלטת בית המשפט המחוזי התבססה במידה רבה על מסקנות עובדתיות מהעדויות והראיות שהוצגו, שערכאות הערעור אינן ששות לבטלן. יתר על כן, בית המשפט מצא כי מאזן הנוחות לא נטה לטובת העמותה, שכן הסכומים המדוברים לא היו גבוהים במיוחד, והעמותה לא סיפקה ראיות מוצקות למצוקה כספית פוטנציאלית מעבר לתביעות גרידא. לבסוף ציינה השופטת כי התביעה הנגדית שהגישה לאחרונה האגודה נגד העובד, בדרישה לפיצויים בסך 50 אלף שקל, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, במיוחד לאור השווי הנמוך בהשוואה לסכום המגיע לעובד. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, והעמותה חויבה לכסות את הוצאות העובד בקשר לבקשה.