ע"פ 42315-05-13

תקציר

המדינה מערערת על פסק הדין בעניינם של שני משיבים, ומבקשת את הרשעתם במספר עבירות. לגבי המשיב מס' 1, הערעור מתייחס לעונש שהוטל, שלטענת המדינה הוא מקל יתר על המידה. בית המשפט מוצא טעם בערעור המדינה על עונשו של המשיב מס' 1, ומחליט להחמיר את העונש ל-12 חודשי מאסר בניכוי תקופת המאסר, ו-12 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, תוך אישור יתר הוראות העונש. המשיב מס' 1 הורשע במספר עבירות, ובהן החזקת כמות ניכרת של הרואין שלא לצריכה עצמית, נהיגה בזמן פסילה, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט מדגיש את חומרת עבירות הסמים, את הצורך בהרתעה ואת עקרון ההלימה בענישה, המחייב יחס משמעותי בין העונש לבין חומרת העבירות. בית המשפט מציין כי נסיבותיו האישיות של המשיב מס' 1 אינן חריגות דיין כדי להצדיק עונש מקל, וכי מתן משקל משמעותי להן אינו ראוי נוכח העבירות החמורות. אשר למשיב מס' 2, המדינה מערערת על הזיכוי מחמת הספק באשר לעבירה של ניסיון להחזקת סם. בית המשפט מחליט שלא להתערב בזיכויו של בית משפט קמא, שכן קיים ספק סביר בדבר מודעותו של המשיב מס' 2 לסם. בית המשפט מדגיש את התרשמותו של בית משפט קמא, אשר שמע את עדותו של המשיב מס' 2 ומצא את הסברו מתקבל על הדעת, חרף פגמים מסוימים. בנוסף, היעדר ראיות הקושרות את המשיב מס' 2 לחלקו המוקדם של הערב יוצר ספק סביר בדבר מעורבותו. בית המשפט מבטל גם את הרשעתו של המשיב מס' 2 בשימוש ברכב לביצוע עבירה, שכן ההרשעה אינה עולה בקנה אחד עם הזיכוי מאשמת החזקת הסמים. ככלל, בית המשפט דוחה את ערעור המדינה נגד המשיב מס' 2, הן בעניין הכרעת הדין והן בעניין גזר הדין, תוך ציון נסיבותיו האישיות החיוביות וסיכויי השיקום המשמעותיים. ההחלטה להחמיר בעונשו של המשיב מס' 1 ולדחות את הערעור בעניינו של המשיב מס' 2 מתקבלת בנוכחות שני הצדדים והיא סופית.