עת"א 26731-11-09

תקציר

בית המשפט העליון דחה את העתירה בשל היעדר עילה משפטית להתערב בהחלטת ועדת השחרורים בעניין שחרור מוקדם ברישיון. בית המשפט הכיר בשיקול דעתה הרחב ובמומחיותה של ועדת השחרורים בעניינים אלה והדגיש כי התערבותה מוגבלת למקרים קיצוניים של פגמים משפטיים. על פי חוק שחרור מותנה ממאסר, על הוועדה להשתכנע כי שחרורו של האסיר אינו מסכן את שלום הציבור. במקרה זה שקלה הוועדה את כל הגורמים הנדרשים והפעילה את שיקול דעתה כראוי, תוך התחשבות בהתנהלות העותר בכלא ובנסיבות העבירה. ההחלטה הושפעה גם מכך שהעותר לא גילה פרטים מסוימים על מקור הנשק ועל הקונה המיועד, שהצביעו על סכנה פוטנציאלית. בנוסף, ציין בית המשפט את האתגרים המעשיים הכרוכים בפיקוח על התנהגותו של העותר בשל שהותו ברשות הפלסטינית. בעוד שרוב הראיות שהוצגו היטיבו עם העותר, הדגש על הסכנה הכרוכה בהתנהגותו בעבר היה מוצדק. פסק הדין פה אחד של כבוד השופטים ר' שפירא, א' גרשון וא' קיסריה הדגיש כי הימנעותו של העותר מגילוי מידע מסוים חיזקה את תפיסת המסוכנות הנשקפת ממנו והציע כי חשיפת מידע זה בעתיד עשויה להצדיק בחינה מחודשת של עניינו.