תא"מ 13965-03-20

תקציר

בית המשפט קובע כי שני הצדדים הציגו גרסאות חלקיות לאירועים סביב שיק על סך 65 אלף שקל, מה שמוביל לחזקה כי התמונה המלאה לא נחשפה. התובע, שקיבל את השיק מצד שלישי בשם דרור, אינו יכול להיחשב כ"מחזיק ראוי" לפי פקודת השטרות, שכן השיק עצמו הצביע על כך שמדובר ב"שיק בטחון", דבר הסותר את הדרישה כי שיק יהיה בלתי מותנה. הנתבע הצליח להוכיח כי חובתו לפרוע את השיק מותנית, אך לא הוכיח די הצורך כי התנאים לא התקיימו. בתנאים, כפי שהותוו בהסכם בין הנתבע לבין דרור, נקבע כי השיק הוא לצורך גבייה והגשת מסמכים לצורך קבלת משכנתא או אשראי חוץ בנקאי בסך 1,100,000 ₪, בתוספת עמלה של 65,000 ₪. בית המשפט מוצא כי התנאי התקיים במספר שינויים, שכן הנתבע קיבל משכנתא בסך 1,020,000 ₪, אשר זיכתה את התובעת בקבלת 61,000 ₪. הנתבע הוכיח כי שילם שני תשלומים בסך 20,000 ₪ כל אחד, אך לא הביא ראיות מספיקות לכך שהתשלום השלישי בסך 21,000 ₪ שולם במזומן. לפיכך, בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע 40,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 9,520 ₪. סכום זה יוערך החל מ-1 ביולי 2019. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 23.6.2023.