רע"א 10520/03

תקציר

החלטת בית המשפט מתמקדת בקונפליקט שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. המערער, המקושר לדעות ימניות קיצוניות, כונה "נאצי" בתוכנית טלוויזיה על ידי המשיב, מה שהוביל לתביעת לשון הרע. בית המשפט הכיר בכך שמונחים אלה, המעוררים סמליות נאצית, נושאים מטבעם השלכות מכפישות חמורות בשל הקונוטציות ההיסטוריות שלהם והשפעתם החברתית. למרות שחופש הביטוי הוא זכות יסוד, הוא אינו מוחלט ויש לאזן אותו מול ההגנה על כבודו ושמו הטוב של אדם. בבחינת אמיתות הגנת הפרסום, קבע בית המשפט כי תוויות הגנאי אינן משקפות אמת עובדתית כלשהי ומהוות יותר התקפה אישית מאשר תרומה לשיח הציבורי. זאת ועוד, האמירות לא עמדו באמות המידה להגנת תום הלב, שכן הן חרגו מביקורת סבירה לתחום הפגיעה האישית, נעדרות את הכנות והמידתיות הנדרשות בחוק. חרף שיקולים אלה, בהכירו במעורבותו של המערער בפעילות קיצונית ובעמדתו הציבורית הידועה, איזן בית המשפט גורמים אלה בקביעת הפיצויים שנפסקו. השופטת פרוקצ'יה הציעה פיצוי של 15,000 ₪, המשקף את חומרת לשון הרע והפצתה בפומבי, ואילו השופטת ארבל הציעה סכום סמלי של 1 ₪, תוך הדגשת תדמיתו הציבורית השנויה במחלוקת של המערערת. בסופו של דבר, ההחלטה הדגישה את החשיבות של קיום שיח ציבורי מכבד ואת הצורך להגן על כבוד הפרט מפני ביטויים בלתי מבוססים ופוגעניים, ולהבטיח שחופש הביטוי לא ינוצל לרעה כדי להשפיל אחרים.