ע"א 21835-06-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעורים על שטח הבריכה, מתקניה וכביש הגישה, תוך קביעה כי חלק זה של הקרקע אכן הופקע, ועל כן התביעה לסילוק נדחית. קביעתו של בית משפט קמא כי לא הוכיח את הפקעת החלק הרלוונטי מוטלת בספק. למרות שאין די ראיות לכך שכל השטח המוחזק על ידי המועצה המקומית הוא חלק מהקרקע המופקעת, יש די ראיות המצביעות על כך שלפחות חלק מהבריכה נמצא בתוך השטח המופקע. בהינתן חזקת התקינות המינהלית, השימוש שעשתה הרשות הציבורית במקרקעין למטרה שלשמה נועדה, המועד המאוחר שבו הועלו הטענות בדבר ההפקעה והפגיעה באינטרס הציבורי אם תבוטל ההפקעה, מיושמת במקרה זה דוקטרינת הבטלות היחסית. לפיכך, ההפקעה מקבלת תוקף ביחס לבריכה ולכביש הגישה, אם כי לא לכל שטחו של שישה דונם כאמור בצו. שטחה בפועל של הבריכה, מתקניה ודרך הגישה שבידי המועצה המקומית הוא כ-4.8 דונם, כפי שסומנו על ידי העוררים, ושטח זה נקבע כמופקע כדין. משכך, הערעורים מתקבלים בחלקם, והתביעה לסילוק המשיבים נדחית ככל שהיא נוגעת לשטח מגודר זה. פסק דינו של בית משפט קמא נותר על כנו באשר לסילוק יתרת הקרקע.