ת"א 26996-05-22

תקציר

התובע והנתבע, שירשו במשותף רפת מאביהם, חלקו על הבעלות באסמים המחוברים שהופקעו מאוחר יותר על ידי חברת קרוס ישראל בע"מ. התובעת טענה כי מאחר שאף אחד מהצדדים לא השקיע באסמים המחוברים, הם צריכים לקבל את הפיצוי בחלקים שווים. מנגד, הנתבע טען כי הם נבנו ותוחזקו מכספו בלבד, ולכן עליו לקבל את מלוא הפיצוי. בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. למרות שהנאשם נשא בחלק מהוצאות הרפת במשך מספר שנים, הדבר לא הוכיח את בעלותו הבלעדית על האסמים המחוברים. כמו כן, שוכנע בית המשפט כי חתימת התובע על מסמך המעביר את מלוא הפיצויים לנתבע נבעה מאמונו של התובע באחיו ולא היוותה ויתור ביודעין על זכויותיו. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעת התובע וקבע כי הן התובע והן הנתבע זכאים לקבל את הפיצוי בחלקים שווים. בעקבות זאת חויבה חברת קרוס ישראל בע"מ להעביר לתובעת את יתרת הפיצוי, בנוסף לכספי הפירות שנצברו. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.