בש"א 1080/10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשתה של המבקשת לצו מניעה זמני נגד מעסיקה לשעבר, שפיטר אותה. המבקשת טענה כי פיטוריה נבעו מאפליה מחמת גיל, שכן היא הייתה העובדת היחידה שלא הוצעה לה חבילת פרישה מרצון ולאחר מכן פוטרה במסגרת תוכנית צמצום. עם זאת, בית הדין מצא כי סירובה של המבקשת להפחית באופן זמני את שכרה - שהתבקש מכל העובדים הבכירים המשתכרים מעל סכום מסוים - היה הסיבה העיקרית לפיטוריה, וסירוב זה, בהקשר של סולידריות ארגונית וקיצוץ בתקציב החברה, היה עילה סבירה לפיטורים. מבצעי עידוד הפרישה של החברה, שלטענת המבקש היו מדיניות של אילוץ עובדים מבוגרים לעזוב, נמצאו וולונטריים ולא איום בפיטורים. יתר על כן, בית הדין לא מצא כל אינדיקציה לאפליה על רקע גיל בתקנון החברה או בפיטורי המבקשת, מה גם שתוכנית ההפחתה שהובילה לפיטוריה, לא התייחסה לגיל כקריטריון. ככלל, קבע בית המשפט כי סיכוייה של המבקשת להצליח בתביעתה העיקרית להפליה מחמת גיל אינם גבוהים, ועל כן דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, והורה לה לשלם במקומה את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.