ע"ע 300048/98

תקציר

פסק הדין שניתן על ידי השופט עמירם רבינוביץ דן בערעורו של עובד, שעבד בסוכנות נסיעות בין השנים 1991-1995, על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב בעניין חישוב פיצויי פיטורים ופדיון חופשות. חבילת התגמול של המערערת כללה הן שכר יסוד והן עמלות המבוססות על מכירות, והמחלוקת העיקרית הייתה האם יש להתחשב בעמלות אלה ב"שכר הקובע" לצורך חישוב פיצויי פיטורים ודמי חופשה. בית הדין האזורי החריג את העמלות וקבע בהן שכר מותנה. בא כוח המערערת טען, בהתבסס על תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים וסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, כי יש לכלול עמלות. בית הדין הארצי לעבודה, בהתייחסו למקרים תקדימיים ולתקנות, אישר כי עמלות הן אכן חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב פיצויי פיטורים וחופשות, ודחה את החלטת בית הדין האזורי, שכן החרגת עמלות תפסול באופן בלתי סביר עובדים המשתכרים אך ורק על עמלות מפיצויי פיטורים. בית הדין הגיע למסקנה כי יש לכלול את עמלות המערערת במהלך 12 חודשי העבודה האחרונים בחישוב השכר הממוצע, תוך הבטחת הגנה על פי חקיקת העבודה. כמו כן, הוסכם כי נותרו 16,000 שקל עמלות שלא שולמו. אמנם הייתה מחלוקת לגיטימית על סכומי העמלות, אך בית הדין לא שינה את פסק הדין בעניין הלנת שכר, כאשר הסכומים המגיעים להם כפופים לריבית. משכך, התקבל הערעור במידה רבה, כאשר המשיב חויב בהוצאות משפט בסך 4,500 ₪, דבר המשקף את התוצאה החיובית של המערערת.