ע"ע 506/09

תקציר

בית המשפט אישר את הקביעה כי המערערת פוטרה שלא כדין והיא זכאית להשבה ולא לפיצוי. בית הדין האזורי מצא כי פיטורי המערערת נבעו מעניינים אישיים שאינם קשורים, ובפרט סכסוך בנייה, ולא מביצוע העבודה, וסימן את הליך הפיטורים כחוקי. המערערת, שעבדה הן בבית ספר תיכון והן במדרשה המופעלת על ידי גורמים המקורבים למשיב, התמודדה עם שינויים בתנאי העסקתה והאשמות בלתי הוגנות שלא היו מבוססות. הקשר של עובדי המדרשה והתיכון למשיב הצביע על כך שמעסיקו של המערער הוא אכן המשיב, ולא ישויות משפטיות נפרדות כפי שנטען על ידם. בנוסף, עמד בית המשפט על אופיים הדואלי של מוסדות החינוך המספקים שירותים ציבוריים ועל האופן שבו הם כפופים למשפט הציבורי והמנהלי, מה שהוביל לדחיית טענת הפררוגטיבה הניהולית הרחבה מדי של המשיב. יצוין, כי המערערת הדגישה את תפקידה כשליחות ולא רק כתעסוקה, וקראה להשבתה, והגיע למסקנה כי חומרת הפיטורים מצדיקה את חזרתה לעבודה. בית המשפט הסביר כי למרות חלוף הזמן, היעדר שינויים משמעותיים בסגל הקמפוס מצדיק אכיפה זו. בית הדין הכיר בזכותה של המערערת לשכר החל ממועד הפיטורים עקב אכיפה זו, וביטל את הפיצויים כפי שלא תבעה אותם מלכתחילה. המשיב חויב לשלם עבור הוצאותיה המשפטיות הבלתי מיוצגות של המערערת, תוך הערה בדבר פוטנציאל להוצאות גבוהות יותר אם יהיה לה ייצוג משפטי.