בר"ע 819/05

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך ממושך בין בני זוג גרושים על מכירת ביתם הקודם, שבית המשפט הורה למכור אותו על ידי כונס נכסים לאחר שבן הזוג לשעבר לא מכר אותו בתוך פרק הזמן המוסכם. נקודות המחלוקת העיקריות במחלוקת היו שיטת התשלום, לה התנגד הבעל לשעבר בטענה כי אין להשאיר את התמורה בנאמנות הכונס עד לפינוי הדירה; היעדר סנקציות הדדיות על עיכובים בתשלומים; ושכר טרחת הכונס, שלטענת הבעל לשעבר צריך להיות נמוך משמעותית בהתחשב בעבודה המינימלית לכאורה שנעשתה על ידי כונס הנכסים. המשיב, גרושתו והכונס טענו שניהם כי הסכם המכר נוסח בהגינות וכי שכר טרחת הכונס סביר. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקשת, אלא הסכים עם המשיב ועם כונס הנכסים כי המבקשת אחראית במידה רבה לעיכובים במכירה וכי הכונס פעל ביעילות ובנאמנות. עוד ציין בית המשפט כי הסוגיות הנוגעות לאופן התשלום וסנקציות בגין עיכובים הן כעת תיאורטיות, שכן המבקש כבר פינה את הדירה. ככלל, פסק בית המשפט לטובת המשיב, דחה את בקשת המבקש ואישר את החלטת בית משפט קמא. המבקש חויב לשאת בשכר טרחת הכונס והמשיב, אשר נקבעו על סך 3,000 ₪ ו-1,500 ₪ בהתאמה, שניהם כוללים מע"מ.