ת"צ 39644-04-20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המשיב לפטור מתשלום החלק השני של אגרת התובענה הייצוגית. ההחלטה מתבססת על פרשנותה של תקנה 7א לתקנות האגרות, המחייבת את המשיב בהסדר פשרה בתובענה ייצוגית לשלם את חלקו השני של האגרה. התקנה מעניקה לבית המשפט שיקול דעת לפטור את המשיב מחובה זו מטעמים מיוחדים, אך השופט אינו מוצא טעמים מיוחדים כאלה במקרה זה. מטרת התקנה היא לכסות את עלויות ההליך המשפטי, ועצם העובדה שהסדר הפשרה הושג בשלב מוקדם של ההליך אינה מהווה סיבה מיוחדת לפטור. השופט מסכים עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי אינו טיעון תקף במקרה זה, משום שבית המשפט היה צריך לשמוע התנגדות ולקבל החלטה בכל מקרה. בנוסף, השופטת מדגישה כי הגעה לפשרה לבדה אינה מצדיקה לפטור את המשיב מתשלום האגרה, שכן בקשות רבות לתביעות ייצוגיות מסתיימות בפשרה ללא מתן פטור. אילו התכוון המחוקק שההתנחלויות יהוו עילה לפטור, הדבר היה מוזכר במפורש בתקנות.