צבאי 56416-09-20

תקציר

המקרה עסק במחלוקת על תוקפה של צוואה שהותיר אחריו אדם בשם ש.ש., שהיו לו שלושה ילדים מנישואים קודמים והיה גרוש מאמם. הצוואה המדוברת נישלה את הילדים והורישה את כל רכושו של ש.ש. לאחותו, התובעת, א.ד. הנתבעים, ילדיה של ש.ש., טענו כי יש לפסול את הצוואה בנימוק שאביהם לא היה כשיר לערוך צוואה וכי היא נבעה מהשפעה בלתי הוגנת של התובע. נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים. בית המשפט בחן את הראיות הנוגעות לכשירותו של ש.ש., לרבות מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחים, ומצא כי הוא כשיר לערוך את הצוואה. עם זאת, בית המשפט הסכים עם טענתם השנייה של הנתבעים, וקבע כי הצוואה נבעה מהשפעה בלתי הוגנת של התובע. פסק הדין פירט ארבעה מבחנים לקביעת השפעה בלתי הוגנת, בהם השתמש בית המשפט כדי להעריך את הנסיבות הסובבות את הצוואה. מבחנים אלה בחנו את תלותו של ש.ש. בתובע, בקשריו עם אחרים, בנסיבות עריכת הצוואה ובנישול ילדיו. מהראיות עולה כי ש.ש. היה תלוי פיזית בתובע, שתיווך ביחסיו עם אחרים, לרבות ילדיו. בית המשפט מצא כי התובע היה מעורב מאוד בהכנת הצוואה, אף עד להיבטיה הטכניים, וכי החלטתו של ש.ש. לנשל את ילדיו נבעה ככל הנראה ממחלוקת בין התובעת לנתבעים על תפקידה כמנהלת העיזבון. ככלל, בית המשפט קבע כי הצוואה מיום 9.8.17 נחתמה תחת השפעתו הבלתי הוגנת של התובע ולכן יש להכריז עליה כבטלה. כתוצאה מכך, הבקשה לקיום הצוואה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.