ה"ט 18134-09-22

תקציר

בית המשפט דחה בקשה שהגיש לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת על ידי עותר, המכונה המבקש, נגד משיב. המבקש הגיש בעבר תביעת לשון הרע נגד המשיב וביקש צו שימנע מהם להמשיך ולפגוע במאמצי גיוס התרומות לייצוגם המשפטי. בית המשפט מצא כי טענותיה של המבקשת אינן מצדיקות התערבות לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, שכן הפרסומים המדוברים אינם עולים כדי הטרדה מאיימת. במקום זאת, החוק ראה אותם כנופלים בגבולות חופש הביטוי. זאת ועוד, בחירתו של המבקש להגיש בקשה חדשה, בהמשך לבקשה דומה שנדחתה לאחרונה, נתפסה כניסיון לערער על ההחלטה הקודמת, שבית המשפט אינו ערוך לטפל בה. הפרסומים המדוברים, לרבות אלה שנעשו לאחר הבקשה הראשונה, לא נחשבו אובססיביים או קיצוניים מספיק כדי להצדיק פעולה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת בהטרדה, במיוחד בהתחשב בתביעת לשון הרע המתנהלת בין הצדדים. בית המשפט הדגיש כי החוק לא נועד להחליף הליכים אזרחיים רגילים ויש להפעיל אותו רק במצבים דחופים ומוגבלים. משכך, ניסיונו של המבקש לעשות שימוש בחוק זה כ"מסלול עוקף" לא הותר. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי תפקידו אינו לסייע למבקש ושמר על זכויות שני הצדדים, תוך הימנעות מפסיקת הוצאות בשל היעדר תשובה.