ת"א 66149-11-21

תקציר

התובעת הגישה תביעת נזיקין לפי דיני הרשלנות כנגד הנתבעים לאחר שמעדה בגרם מדרגות ושברה את קרסולה. האירוע התרחש כאשר ביקרה בפיצרייה של נאשם 3, בבעלותו של נאשם 4, וירדה בגרם המדרגות המוביל לבית העסק כשהיא נושאת שני מגשי פיצה. בחדר המדרגות היו מספר ליקויים, לרבות מדרגה חסרה, והתובעת טענה כי רשלנות הנתבעים הובילה לנפילתה ולפציעתה. השופטת הסכימה כי נגרם מטרד רשלני בחדר המדרגות, דבר המבסס חובת זהירות כלפי התובע. הם מצאו כי התובעת אשמה ב-30% באירוע בשל רשלנותה התורמת בכך שמיהרה לרדת במדרגות תוך שהיא נחסמת על ידי מגשי הפיצה, וירדה מבלי לראות את המדרגות. השופט חילק את יתרת 70% האחריות בין נאשמים 1 ו-3. לנתבעת 1, הרשות המקומית, נמצאה חובת זהירות מושגית כלפי התובעת בשל סמכותה לתת רישיונות עסק ותפקידה כפיקוח. עם זאת, אחריותם הוגבלה ל-5% משום שגרם המדרגות לא היה על קרקע ציבורית והקשר של הרשות למטרד היה עקיף. מנגד, נמצאה לנאשם 3, מפעיל העסק, חובת זהירות קונקרטית שכן הם הפיקו תועלת כלכלית מגרם המדרגות והחזיקו בו במשך שנים. הם קיבלו 95% אשמה על האירוע. מבחינת הפיצויים, פסקה השופטת לתובע 270,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 4,551 ₪ בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר, 40,000 ₪ בגין צרכי עזרה עתידיים ו-40,000 ₪ בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי של 30% בגין רשלנות תורמת של התובע, סך הפיצויים שנפסק עמד על 215,419 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. כך, הנתבעים 1 ו-3 חויבו ביחד ולחוד בנזקי התובע.