רע"א 3868/13

תקציר

בשנת 2007 התגלע סכסוך בין המבקש לבין המשיב בנוגע למכירת זכויותיו של המבקש בדירה, שהוביל לשתי תביעות נפרדות ולתביעות שכנגד. התביעה הראשונה, שהוגשה בשנת 2009, ביקשה לבטל את הסכם המכר בשווי 80,000$ ולפנות את המשיב, ואילו האחרונה ביקשה הצהרה על זכויות המשיב בדירה על בסיס הסכם מכר אחר בשווי 40,000$. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך ערעורו נדחה בהמשך. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה חדשה לחייב את המבקש להמציא מסמכים לרישום הדירה על שמו, ואילו המבקשת עתרה לתקן את תביעתה הראשונית. בית המשפט המחוזי מיזג את שתי התביעות וקבע כי הסכם מכר אכן תקף, אך המבקשת יכולה לבטלו אם תוכיח הפרה. במהלך ההליך ביקשה המבקשת להציג חוות דעת גרפולוגית שתתמוך בטענתה כי חתימתה על הסכם המכר זויפה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בשל שיהוי והיקף המחלוקת. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי היה מקום לקבל את חוות הדעת הגרפולוגית. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי, וציינה כי המבקשת לא סיפקה נימוק משכנע לעיכובה וכי הרלוונטיות של חוות הדעת אינה גוברת על הסוגיות הפרוצדורליות. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טענות המבקש מוגבלות לטענות הנובעות מהפרת ההסכם, שכן החלטות קודמות ביססו את תוקפו של ההסכם. המבקש לא קיבל רשות ערעור, וחויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דינו ובכך אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. החלטה זו התקבלה על יסוד שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאות הפרוצדורליות, והימנעותה של המבקשת ממתן נימוק תקף לדחיית בקשתה.