ע"ז 1180/08

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיו של חבר אגודה שיתופית שנפטר ("הרשות") בנוגע לשימוש במשק, וכיצד מועברות זכויות אלה עם מותו בהיעדר בן זוג או יורש שנקבע מראש. על פי "הסכם המשבצת" הרלוונטי המסדיר את זכויות הרשות, זכויות אלה אינן עוברות בירושה שכן הן אינן חלק מהעיזבון. במקום זאת, הם מועברים על פי שלוש חלופות שנקבעו בהסכם. שתי החלופות הראשונות נוגעות לזכויות העוברות לבן זוג שנותר בחיים או לבן יורש שנקבע מראש, בהתאמה. החלופה השלישית מפעילה את סעיף 114 לחוק הירושה, הקובע כי יש למסור משק חקלאי ליורש המוכן ומסוגל להחזיק בו, ולפצות את יתר היורשים בהתאם. התובעים, שהם יורשיו של המנוח על פי דין, טוענים כי יש להתעלם מסעיף זה שכן הזכויות המדוברות אינן חלק מהעיזבון ולכן אין להכפיף אותן לצוואה. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי הזכויות עוברות לנהנה הנקוב בצוואה, שבמקרה זה הוא הנתבע מס' 1, שכן הסכם המשבצת מאמץ את הוראות סעיף 114, וסעיף זה מכבד את הרצונות שנקבעו בצוואה. השופטת מסכימה עם הנתבעים וקובעת כי אימוץ סעיף 114 בהסכם המשבצת משמעותו שיש ליישמו בהתאם להוראות חוק הירושה. זאת ועוד, השופטת קובעת כי יש לראות בנתבע מס' 1 בן יורש, שכן צוואת המנוח מבטאת רצון זה. לפיכך, דוחה השופטת את התביעה, וקובעת כי התובעים אינם זכאים לחלק כלשהו מזכויותיו של המנוח במשק, העוברות אך ורק לנתבעת מס' 1, אשר חייבת לפצות את התובעים בסכום של 300,000 ₪ כמתחייב מן הצוואה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים מס' 1-3 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.