עמ"נ 527/08

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את עתירת מזור אפק, שטענה כי שינוי שנעשה בנוסח צו מס בשנת 1993 היה בלתי חוקי משום שלא היה באישור השרים. המשיבים הביאו ראיות לכך ששינוי הניסוח לא השפיע על סיווג מרפאות או בתי חולים אלא רק הבהרה של המצב הקיים. הדבר נתמך בפסקי דין קודמים, לרבות פסקי דין משנת 1993 ופסיקה נוספת משנת 2010 הנוגעים לאותה סוגיה, אשר שניהם העדיפו את עמדת המשיבים. פסיקה נוספת בנושא הארנונה חיזקה את המסקנה כי טענתו של מזור אפק בדבר אי חוקיותו של צו המס אינה תקפה. השופטת אימצה גם את טענות פסק הדין הקודם, שהבחינו בין קליניקות פרטיות לציבוריות כלגיטימיות, על בסיס אופי השימוש בהן, ודחתה את טענותיו האחרות של מזור אפק. משכך, נמחקו הערעור והעתירה, ומזור אפק חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.