ת"ק 42116-12-19

תקציר

השופטת דחתה את הטענה בדבר מכירת דירה עם ליקויים משום שהליקוי לא היה "פגם נסתר" כטענת התובעים. השופטת ביססה את החלטתה על הסעיפים המוזכרים בהסכם המכר, ובפרט על סעיף 3.2, הקובע כי הקונה מוותר על כל טענה בדבר פגמים שאינם מוסתרים, ועל סעיף 4.4, המצהיר כי המוכר אינו מודע לפגמים נסתרים כלשהם. השופטת הדגישה כי חובת הגילוי חלה רק על פרטים שהקונה אינו יכול לגלות באמצעות בדיקה סבירה, ולתובעים הייתה הזדמנות מספקת לבחון את הדירה. הם ביקרו בדירה מספר פעמים בליווי אנשי מקצוע והיו אמורים לגלות את הפגם במהלך בדיקתם. הפגם, פגם בריצוף, היה גלוי לעין ויכול היה להתגלות בקלות על ידי אדם סביר. השופטת לא מצאה כל ראיה לכך שהנאשם התכוון להסתיר את הפגם והאמינה לעדויות הנתבע וסוכן הנדל"ן כי הרצפה לא כוסתה. בנוסף, התייחסה השופטת לפסקי דין קודמים שהבחינו בין חובת הגילוי לדירות חדשות וישנות, וקבעה כי רוכשי דירה ישנה כמו זו היו צריכים לנקוט משנה זהירות. מאחר שהפגם לא הוסתר, לא היה צורך לבדוק האם הנתבע היה מודע לו. לפיכך, נדחתה תביעת התובעים לפיצויים בגין פגם נסתר, והם חויבו לשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪.