ע"א 5964/03

תקציר

במקרה של פיצויי הפקעה, קבע המשנה לנשיא תחילה כי תקופת ההתיישנות יכולה לחול על תביעות מסוג זה. עם זאת, הוא קבע כי במקרה הספציפי הזה, תקופת ההתיישנות לא החלה עד שהוגשה תביעת פיצויים ונדחתה בשנת 2002, שכן אז "נולדה" עילת התביעה. המשנה לנשיא טען כי תביעות לפיצויי הפקעה צריכות להתיישן רק החל מהמועד שבו הצד הנפגע מבקש פיצויים והרשות מסרבת. לפיכך, הוא הגיע למסקנה כי תביעת המערערת, שהוגשה בשנת 2002, עודנה בת קיימא והמליץ להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את טענת השיהוי של המשיב. השופטת ארבל הסכימה כי תקופת ההתיישנות חלה, אך טענה כי תקופת ההתיישנות לא הייתה צריכה להתחיל עד להגשמת המטרה הציבורית של ההפקעה, וטענה כי לוח הזמנים לגיבוש עילה כולל את המימוש. השופט גרוניס התנגד לחוות דעתם של עמיתיו, וקבע כי עילת התביעה התגבשה לכל המאוחר עם השתלטות הרשות על הקרקע. משכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי התביעה התיישנה. הוא מתח ביקורת על ההשלכות של מתן אפשרות לתביעות להישאר פתוחות לתקופות ארוכות ללא הגבלת מגבלות ברורה. ארבל וגרוניס הביעו חשש מתקופות ארוכות לפני ייזום תביעות, והדגישו את הוודאות התקציבית ואת ההשלכות של עיכוב בתביעות. כל שלושת השופטים הכירו בעקרון ההתיישנות, אך נחלקו ביניהם בשאלה מתי יש להתחיל, וכתוצאה מכך הוחלט לקיים דיון נוסף כדי ליישב את הפער בפרשנויות באשר למועד שבו תביעה לפיצויי הפקעה הופכת לבת תביעה, ובכך לדחות הליכים נוספים.