בג"צ 2344/98

תקציר

בית המשפט העליון נקרא לדון בעתירה הנוגעת להחלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. המקרה התעורר לאחר שמועצת הבריאות המליצה לעדכן את עלות סל הבריאות כך שיתחשב בגורמים כגון גידול האוכלוסייה, הזדקנות, התקדמות טכנולוגית והעברת שירותים פסיכיאטריים מהמדינה לקופות החולים. למרות ההמלצה, שרי הבריאות והאוצר לא פעלו בנימוק של אילוצים תקציביים. בית המשפט הכיר בזכותן של קופות החולים לתקצוב הולם של שירותים מנדטוריים והדגיש את חשיבותן של המלצות מועצת הבריאות, שאין להתעלם מהן משיקולי תקציב בלבד. בית המשפט קבע כי מרגע שמועצת הבריאות נותנת המלצה מפורטת, על השרים מוטלת החובה לשקול אותה בכובד ראש ולספק נימוקים ענייניים לכל דחייה. היא הדגישה כי ליועצים סטטוטוריים כמו מועצת הבריאות יש תפקיד משמעותי בהשפעה על החלטות שרים בשל מומחיותם וסמכותם הייצוגית. בית המשפט לא החליט על הסכום המדויק שעל המדינה לשלם, אך הורה לשרים לבחון כראוי את המלצות מועצת הבריאות. עוד נקבע כי אף שסדרי העדיפויות בתקציבי המדינה הם קריטיים, אסור שהם יגברו לחלוטין על חובות החוק. השופט אנגלרד התנגד לכך, וטען כי הנושא נשקל כראוי על ידי ועדה פרלמנטרית והממשלה, וטען כי התערבות שיפוטית בהקצאת התקציב אינה ראויה. בסופו של דבר הורה בית המשפט לשרים לבחון מחדש את המלצות מועצת הבריאות ולהתייחס אליהן בתוך ארבעה חודשים, ואישר את העתירה באופן חלקי. ההחלטה הדגישה את האיזון בין חובות סטטוטוריות לבין מגבלות תקציביות, וחיזקה את חובתה של המדינה לטפל בהתייקרויות אמיתיות במגזר הבריאות.