עת"מ 23487-01-11

תקציר

השופט, ד"ר קובי ורדי, הוציא פסק דין כללי המתייחס לפן המשפטי של מאות עתירות דומות המערערות על הנוהל החדש לטיפול במבקשי מקלט בישראל. בעתירות נטען כי אין להחיל רטרואקטיבית את הנוהל החדש, שנכנס לתוקף ב-2 בינואר 2011, על בקשות שהוגשו לפני מועד זה. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואינו מידתי, ובפרט סעיף 4, המאפשר דחייה על הסף של בקשות. המדינה מצדיקה את הנוהל החדש בשל הגידול המשמעותי בפניות הסרק. פסק דינו של השופט ורדי מכיר בתוקפה של הטיעון המשפטי של העותרים, אך קובע כי הוא חל רק על עתירות ראויות. הוא מדגיש את הצורך "להפריד את התבן מן התבן", ודוחה עתירות שעלילתן חסרות שחר, גם בהליך הקודם. אלה כוללים מקרים שבהם המטרה היחידה היא להרוויח זמן, כגון עבור אנשים שמיצו את שהותם החוקית בישראל או שהם שוהים בלתי חוקיים. אם אין סכנת חיים, אומר השופט, אין צורך לתת צו ביניים או זמן נוסף להסדרי עזיבה. בעתירות שיש בהן ראיות לכאורה לסכנת חיים יינתן צו ביניים והעתירה תישמע. במקרים אחרים, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צו ביניים, ויישען על נתינתו אם קיים ספק לגבי ביטחונו של מבקש המקלט בעת גירושו. טענות עמומות בדבר מסוכנות לא יספיקו, והראיות המנהליות והתנהגותו של העותר יובאו בחשבון. באשר למקרה הספציפי הנדון, השופט קובע כי העותרת, אזרחית גיאורגית, לא הציגה כל ראיה לסכנה לחייה בגאורגיה. טענותיה כלליות ומעורפלות ודומות לעתירות אחרות שהגיש עורך דינה. לפיכך, השופטת דוחה את עתירתה על הסף, ללא שימוע, מחוסר עילה. ההחלטה מתקבלת מבלי לחייב את עורכי הדין של העותר בהוצאות אישיות, אך מצופה מהם להפנים את פסק הדין ולהגיש עתירות רק במקרים המתאימים.